דנה ואוהד
שלום לכולם,
הקדמה(שלא קשורה לצימר):
לכבוד יום ההולדת של חברתי, החלטתי לעשות לה הפקת יום הולדת. במשך 3 חודשים חקרתי את האינטרנט וקראתי המון תגובות לגבי כל מני פעילויות שונות.
יום ההולדת שלה נפרש על פני 3 ימים,אספר לכם את עיקרי הדברים.
הכל התחיל בצהריים המאוחרים, יצאנו לרכיבת סוסים על הים בחוף דור, כאשר בסופה חיכתה לנו ארוחה בשרית מדהימה מול הים (דבר שהפתיע ושימח אותה מאוד).
לאחר מכן נסענו לכנרת ונהנו שם מאוד, עשינו ארוחות קטנות ובעיקר נהנו להיות ביחד מול הכנרת, אף על פי שבאמת היה ממש כיף, בשלב הזה היינו כבר ממש עייפים.
סוף הקדמה
בשלב זה,הייתי חייב למתוח אותה טיפה וסיפרתי לה סיפור "שאם אנחנו כבר באזור, אולי נקפוץ רגע לומר שלום לידידה מן העבר שלא ראיתי שנים? אשר נמצאת כעת אצל חברה שלה ועוזרת לה בעיצוב הצימרים החדשים, היא היתה כל כך עייפה והסכימה מייד ללא שאלות" נסענו למושב לבנים לצימר "צלילי פעמונים" (של שולי), שולי דיברה איתי בטלפון ושיחקה את הידידה שאנו עתידים לפגוש. חברה שלי נפעמה מהנוף המרהיב וכבר אמרה שהיא רוצה להישאר וזה עוד לפני שהיא ראתה את שאר הדברים...אני מצדי ניסיתי להראות עייף עוד יותר בשביל לא להסגיר שלשם כך באמת הגענו.
לאחר מכן היא נחשפה לבריכה+הגקוזי(שבצמוד לבריכה) והרצון שלה התעצם משמעותית ולבסוף הגענו לבקתת העץ המרהיבה/מטופחת/מאובזרת והמפנקת, שם קיבלה אותנו שולי כשברקע מחרוזת שירי יום הולדת, בשלב הזה כבר הכל היה לה ברור, ויכולתי להפסיק להעמיד פנים.
במשך השהות שלנו במקום, הרגשנו כל הזמן שאנו מצויים במצב של הפסקה מן הלחץ המתמיד ומהמצאות המלחיצה, אני לא אגזים אם אומר שהרגשנו פשוט בחלום. כל כך נהנו שם, שנסינו לבקש יום חופש נוסף ממקומות העבודה שלנו, לצערנו נענו בסירוב. כמובן שאת הזמן שנותר בלינו בבריכה ובגקוזי(החיצוני), ולא שמנו לב לשעון,התארגנו זריז וממש התבאסנו שנאלצנו לסיים שם את השהות.
אני אסכם בכך ואומר שאם תשכילו ותחליטו להגיע לצימר "צלילי פעמונים" תפגשו בזוג מארחים מקסימים וכובשים כל אחד בדרכו שלו, שולי היא אישה מאוד אכפתית אשר תדאג לכם לכל צרכיכם ואיתה כמובן בעלה שהוא עצמו איש חביב מאוד אשר לא הפסיק להגיש לנו מנגו (הכי טעים בעולם) כאשר אנו התעצלנו ללכת למקרר שליד הבריכה ופשוט לקחת.
בשמי ובשם חברתי אנו שוב רוצים להודות לשני האנשים המדהימים הללו שבהחלט נותנים מימד אחר למושג צימר ולמילה חופשה.
בטוח שנבוא שוב בהזדמנות הראשונה שתהייה לנו,
דנה ואוהד.